עזרה - חיפוש - משתמשים - לוח שנה
הגרסה המלאה: "לכל קסם יש מחיר... מעולם לא לימדו אותך?"
Fantasy - קהילת הפנטזיה הישראלית > כללי > משחקי תפקידים > שרשורים
הודעות: 1, 2, 3
השתלטות מטאורים
שם: אמה.
גיל: כבר 29?
אופי: זו אמה~
מראה: בלונדינית, נו אמה...
רקע: אמה!

שם: אוולין (אווה).
גיל: 13.
אופי: כל אופיה מושפע מחינוכה, היא שקטה ומנומסת, חושבת רק בראש ולא תעז לחשוב את מחשבותיה. לרוב היא פועלת מתוך פחד ולעולם אינה עושה משהו לטובתה האישית בלבד. היא מתנהגת כילדה, אבל עושה כל מה שאומרים לה מבלי להתווכח.
מראה: בעלת שיער שחור קצר שנוגע קלות בכתפיה. עינייה בצורת שקד וצבען חום. עורה בהיר מאוד ואפה זעיר ומכוסה בנמשים. היא שילוב קל של שני הוריה, אבל הדמיון לשלגיה ברור. היא נוטה לחייך כשהיא לבד או עם חיות, עם יצורים עליהם תוכל לסמוך.
רקע: נולדה בסטוריברוק לשלגיה ופרינס צ'רמינג. מיד עם לידתה נחטפה מידיה של אמה ונשלחה אל היער המכושף, אל אחת המשפחות שנותרו שם ונותרו נאמנים לרג'ינה. היא גדלה וחונכה עצמם אבל מעולם לא הייתה בת בית. בכל שנותיה שם עזרה במטלות ולא הורשתה ליצור קשרים חברתיים עם הילדים בסביבה.
הערות: תתחילי. הם כבר ביער המכושף.
The Swan Princess
זאת תמונה של אמה אם מישהו יחליט לעקוב אחרי השרשור XD
user posted image
-------------------

פתחתי את העיניים. היינו ביער המכושף. לא הייתי בטוחה שאני אוהב לגור כאן, אבל ראיתי את השמחה של מארי מרגרט ודיוויד והבנתי שטוב שחזרנו. אחרי שווידאתי שכולם בסדר ניסיתי למצוא את רג'ינה. עדיין לא הצלחתי לדבר איתה ולהתפייס אחרי שהבאתי את מריאן לסטוריברוק. לא מצאתי אותה בשום מקום אבל לא דאגתי, היא כנראה עזבה את החבורה כדי להיות עם עצמה.
השתלטות מטאורים
שאבתי כמה שיותר דליים מן הבאר, יודעת שאצטרך לחזור לכאן כדי לקחת את השאר אל הבית. הדליים לא היו כבדים יותר ממה שהורגלתי לסחוב ופרט לסימנים מועטים על זרועותי שום דבר לא קרה בעקבות הסחיבה המרובה. הלכתי אל הבית במהירות המרבית שיכולתי לגייס על מנת לא לשפוך את המים בדרך וכשהגעתי עצרתי. הכרכרה הייתה מזוהה בכל רחבי הכפרים, כולם ידעו למי היא שייכת ושהעובדה שהיא כאן לא אמורה לסמן טובות. נכנסתי אל הבית במהירות, מניחה את הדליים ומחזירה מבטים אל כל העיניים שנישאו אליי, פרט לזוג בודד. "הוד מעלתך," אמרתי, קדה קלות ומביטה בה בהפתעה והיא רק חייכה בתגובה, חיוך קצר וערמומי.
"כן, אני יכולה לראות שזו בתה." היא אמרה ותהיתי מנין לה להכיר את אמא שלי, הרי אפילו אני לא ידעתי דבר על זהותה. "היית רוצה להתלוות אליי?" היא שאלה במתק שפתיים מזויף וידעתי שאני לא אמורה לסרב, אז הנהנתי, נרתעת מהחיוך שנפרש על שפתיה.
"אתם תתוגמלו בהתאם." היא אמרה לבעלי הבית ואחזה בידי, מובילה אותי אחריה.
לא הייתי בטוחה איך אני אמורה להרגיש כרגע. ההקלה על כך שלא אראה יותר את האנשים הללו הייתה עצומה, אבל לא הייתי בטוחה שהחיוכים הערמומיים שלה מבשרי טובות עבורי. היא הובילה אותי אל הכרכרה, שם חיכו לה שני אנשים. אחד מהם תפס את מקומו בכדי להוביל את הכרכרה והשני חיכה לפקודות. "תמצא את שלגיה." היא הורתה לו, "תגיד למשפחה שלה שיש לי הפתעה עבורם." היא לחשה והעבירה את ידיה על לחיי.
----------
הם אמורים להיזכר בה אז...
The Swan Princess
אוי נכון. שכחתי מזה XD
--------------------

כשחזרתי אל החבורה ראיתי שמראי מרגרט ודייויד נראים מודאגים ומבולבלים. לא הבנתי מה קרה, הם היו כל כך שמחים שחזרנו! "אמה! טוב שמצאנו אותך! אנחנו..." אמר דייויד. "אנחנו מתחילים להיזכר בדברים" מארי מרגרט המשיכה אותו. "מה זאת אומרת? אבל חשבתי שכל הזיכרונות שלכם כבר חזרו כשרג'ינה שברה את הקללה!" אמרתי, מבולבלת. "לא, אלה זיכרונות אחרים..." היא ענתה. "אווה" היא אמרה פתאום בפאניקה.
השתלטות מטאורים
בלעתי את רוקי, לא בטוחה מה היא רוצה ממני בתוך כל הסיפור הזה. שמעתי על שלגיה, כולם שמעו עלייה, אבל לא ידעתי מה הקשר שלי לסיפור. היא נראתה מסופקת ומרוצה מעצמה, "אנשים צריכים לשלם על המעשים שלהם," היא אמרה, "ובזכותך הם ישלמו."
The Swan Princess
״מי זאת אווה?״ שאלתי בבלבול. ״אחותך״ דייויד ענה, ״רג׳ינה לקחה אותה!״. ״מה? אבל יש לי אח לא אחות!״ לא הבנתי מה קורה. ״יש לך עוד אחות, היא נולדה בסטוריברוק לפני 13 שנה!״ מארי מארגרט הסבירה. ״מה? אבל עדיין הייתם תחת הקללה!״ אמרתי. ״לא היא נשברה, זה מסובך. חייבים למצוא את רג׳ינה!״ היא אמרה.
השתלטות מטאורים
המשכתי להנהן לדבריה, כאילו הדבר מבטיח שתעזוב אותי בשקט. אני לא בטוחה מה עליי לעשות אבל אני יודעת מהם אותם סיפורים שעברו מפה לאוזן בכפרים אודותיה ואני יודעת שהעובדה שבחרה בי לא אמורה לבשר טובות. אני מנסה לחשוב על כך שלפחות עזבתי את המשפחה ההיא, שעכשיו אני בסדר, אבל אני יודעת שזה לא נכון, אני יודעת שעדיף היה לי לבלות שלוש עשרה שנה נוספות בחברתם מאשר לבלות עוד רגע בודד אחד עם המלכה.
היא מביטה בי בחיוך לכל אורך הנסיעה וכשאנחנו מגיעים היא יורדת מהכרכרה בהפגנת כוחניות, מוליכה אותי אחריה. "א- אז..." אני ממלמלת, "מה אני אמורה לעשות?" אני שואלת לבסוף, קומצת אגרופים ומקווה לא לגלות את התשובה ולכן חשה הקלה כשהיא רק מחייכת ולא משיבה.
The Swan Princess
הם התחילו ללכת ואני עקבתי אחריהם, עדיין לא ממש בטוחה מה קורה. ״לירוי! אתה יודע איפה רג׳ינה?״ מארי מרגרט שאלה אותו. ״לא, הפעם האחרונה שראיתי אותה הייתה בסטוריברוק, והיא נראתה ממש מעוצבנת...״ הוא ענה לה. פתאום האנשים שהיו מסביבנו זזו בבהלה. ידעתי מה זה אומר עוד לפני שהסתובבתי. ״חיפשתם אותי?״ שמעתי את קולה של רג׳ינה.
השתלטות מטאורים
הבטתי בכולם מחלון הכרכרה שהייתה מוחבאת בין העצים. לא הייתי בטוחה למה זה היה חיוני, אבל מבטי נתפס על אחת הנשים. היא החזיקה תינוק בידה ועורה היה חיוור ושיערה... אחזתי בשיערי והבטתי בו, לא יכולה להתעלם מהדמיון. אבל זה רק צבע שיער, נכון? זה לא אומר שום דבר. החזרתי את עצמי למציאות, יודעת שלא כדאי לי להסתבך עכשיו.
The Swan Princess
"רג'ינה אני כל כך מצטערת אני רק רוצה לדבר איתך רגע להסביר לך הכל" אמרתי תוך כדי שהסתובבתי אליה. פתאום קפאתי. רג'ינה לא נראתה כמו מי שהכרתי, היא נראתה יותר כמו זאת שראיתי כשחזרתי בזמן, חדורת כעס ורצון לנקום. לידה עמדה נערה שיכולתי להישבע שהיא כמעט גרסה צעירה יותר של מארי מרגרט.
השתלטות מטאורים
היא אחזה בידי, מביטה במבטיהם של כל אחד מהנוכחים. ניסיתי לנחש למה יש כל כך הרבה אנשים ביער, אבל שום סיבה לא עלתה במוחי. כל חיי חונכתי להתרחק ממנו, מהמפלצות השוכנות בתוכו ועכשיו כולם פשוט התרכזו פה כאילו לא חששו מדבר. לא דיברתי, לא הגבתי לשום דבר שנעשה סביבי, לא בטוחה איך להגיב. האישה בעלת השיער השחור הביטה בי ואז העבירה את מבטה אל המלכה, בכעס, בחשש אולי? לא הייתי בטוחה, הבעתה לא הייתה ברורה כל כך, אבל לא היה קשה לנחש שהיא לא מחבבת את המלכה, איש לא חיבב אותה, בשום מקום ביער.
The Swan Princess
"אווה" מארי מרגרט אמרה בטון שהיה חצי קביעה חצי שאלה. "תתרחקי ממנה עכשיו או שאני נשבע" דייויד אמר וכיוון אל רג'ינה את החרב שלו. רג'ינה צחקה. "מה את עושה? למה את עושה את זה?" מארי מרגרט שאלה בחוסר אונים ובאכזבה. "את לקחת ממני מישהו ועכשיו אני לוקחת מישהו ממך" היא אמרה, אבל היא לא הסתכלה על מארי מרגרט, היא הסתכלה ישר עליי.
השתלטות מטאורים
אני צועדת כמה צעדים לאחור, אבל רג'ינה מגבירה את אחיזתה בפרק כף ידי ואני לא יכולה להתרחק יותר מדי. אני לא מכירה אף אחד באיזור, אף אחד מהם לא שייך ליער המכושף או לא היה שייך אליו במשך שלושה עשרה השנים האחרונות ואני לא בטוחה שאוכל לבטוח בהם, אבל למרות הכל הם נראים לי בחירה טובה יותר מהמלכה. אני עוצרת כשהיא מגבירה את אחיזתה, אין לי מה לעשות כנגד זה מלבד לחכות, אבל אני יודעת מה עליי לעשות.
אני מסובבת את ידי, מספיק כדי שהצמיד שלי ישרוט אותה והיא תרפה, אפילו לשנייה אחת. ברגע שהיא עושה את זה אין לי יותר מדי זמן, אני מתחילה לרוץ בכיוון ההפוך, מתרחקת מכולם ויודעת שהקללות לא יאחרו להגיע. כדור אש אחד מוטח לעברי, אבל הוא שורף עץ בודד והאש נכבית. אני מחכה למתקפות נוספות, אבל עושה רושם שמשהו מעכב את המלכה, כאילו מישהו באמת מעז להילחם בה. אני ממשיכה לרוץ ומחליטה לא לבדוק את העניין, אבל אני שומעת צעדים ממהרים בעקבותיי. זו לא היא, אני יודעת את זה כי היא לא תרדוף אחריי ברגל, זה לא מתאים לה ולכן אני יודעת שזה מישהו מהחבורה ההיא, אבל אני עדיין לא בטוחה שלהישאר איתם עדיף.
אני רצה עוד כמה דקות ואז מישהו מפיל אותי בקפיצה ועוצר אותי. הוא הופך אותי על גבי ומביט בי, מחייך בהקלה אחרי שהוא בוחן אותי כאילו כדי לבדוק שלא נפגעתי, אבל למה אכפת לו כל כך? "אני דיוויד," הוא לוחש ברוגע, כאילו כדי להרגיע אותי, כאילו הוא רוצה לשכנע אותי בדבר מה.
The Swan Princess
לא האמנתי למה שקרה. כשרג׳ינה שלחה כדור של אש לעבר הנערה מארי מרגרט פשוט רצה אליה והתנפלה עליה עם מבט מוטרף מכעס. הן התגוששו על הקרקע עד שרג׳ינה השליכה אותה מעליה בעזרת קסם. רצתי לעזור למארי מרגרט לקום בזמן שדיוויד רץ לתפוס את הנערה. ״רג׳ינה די! אני לא יודעת מה עשית לנערה הזאת אבל את כבר לא כזאת! את השתנית!״ צעקתי אליה.
השתלטות מטאורים
הוא לא מתרחק ממני, כאילו חושש שאברח. "אממ..." אני פולטת, והוא מחייך, "אווה, את יודעת למה בחרו לך את השם הזה?" הוא שואל, כאילו בטוח שאני לא יודעת. אני מנידה בראשי, יודעת רק שזה היה השם שאמי בחרה ושהמלכה אמרה לזוג שגידל אותי. אני סומכת על הבחור, אבל אני לא בטוחה שאני רוצה לחזור לשם, לא יודעת מה יש שם. "אני אגיד לך מה," הוא מחייך, "אני אחכה איתך כאן ונחזור אחר כך. בסדר?"
The Swan Princess
״לא! את לא תגידי לי דברים כאלה כאילו שאת איזה קדושה. את זאת ששינית את העבר בגלל שהיית טיפשה מדי להתרחק מהשער!״ היא צעקה אלי. ״את צודקת בסדר? אבל המלחמה הזאת חייבת להיגמר! לא משנה מה את עשית ולא משנה מה אני עשיתי בואי פשוט נפסיק״ אמרתי לה. ידעתי שלמרות שזה היה טיפשי להישאב אל תוך השער, עשיתי את הדבר הנכון כשהבאתי את מריאן, אבל זה לא משנה, רציתי רק לפייס את רג׳ינה.
השתלטות מטאורים
אני מהנהנת קלות ובוחנת אותו. הוא לא נראה מרושע וברור לי שהוא לא משתף פעולה עם המלכה. "מה היא רצתה ממני?" שאלתי בהיסוס, לא בטוחה שהוא יודע, אבל בטוחה לחלוטין שאין לי מה להפסיד. הוא נראה מהסס בעצמו, אבל בסופו של דבר התיישב לידי ואחז באחת מידיי, "זה סיפור ארוך, את מוכנה לשמוע אותו?"
אחרי שסיים לספר לא הגבתי, כמה רגעים בודדים פשוט בהיתי באוויר שמולי ובסופו של דבר קמתי, "אני חושבת שאני מוכנה ללכת אליהם." לחשתי.
The Swan Princess
"לא, זה כבר מאוחר מדי בשבילי. הבנתי שאני אף פעם לא אקבל את הסוף הטוב שלי" היא אמרה בשקט. "אני אתן לכם לברוח, הפעם, אבל אם אני אראה מישהו מכם שוב אני לא אהסס לפגוע בכם". היא אמרה. בתנועה יד היא משכה את אווה מהיער אליה ובתנועת יד נוספת היא העלימה את שתיהן בעשן סגול. כמה שניות לאחר מכן דייויד יצא מהיער בריצה.
השתלטות מטאורים
לא אהבתי את ההיעלמויות הללו, הן תמיד גרמו לי להרגיש בחילה שעלתה מבטני וזחלה במעלה גרוני, אבל תמיד נתקעה שם. אחרי שכבר הגענו הבחילה נעלמה, אבל הפעם היה עניין אחר, הפעם לא הייתי חסרת אונים כמו קודם. טוב, לא לגמרי. "למה?" שאלתי אותה, לא מפחדת מהתשובה, יודעת חלק ממנה, אולי את החלק החשוב, "למה לקחת אותי מהם לפני שלוש עשרה שנה?" שאלתי, לא מהססת וללא ספק מפתיעה אותה.
The Swan Princess
"היא... היא לקחה אותה" מארי מרגרט אמרה בשקט. דייויד רץ אלינו וחיבק אותה. "אל תדאגי, אנחנו נמצא אותה" אמרתי לה. לא ידעתי אפילו מאיפה להתחיל, הרי רג'ינה יכולה להיות בכל מקום עכשיו, אבל רציתי לנחם אותה.
השתלטות מטאורים
היא לא השיבה, רק נחרה בבוז והבחילה התעוררה מחדש, שוב עברנו, אלא שהפעם לא מוקמנו מחדש ביחד. מצאתי את עצמי במרתפי הטירה, בתוך אחד התאים ואילו היא עמדה מבחוץ, מביטה בי במבט קר. "אני מקווה שנוח לך." היא אמרה, "זה יהיה הבית החדש שלך לזמן הקרוב."
The Swan Princess
היי כבר עשינו עמוד! כל הכבוד! D:
-------------------------

"היא בטח לקחה אותה לטירה שלה" אמר לירוי. "הטירה שלי..." מארי מרגרט אמרה בשקט. "טוב אז אלה חדשות טובות. כבר פרצתם לשם הרבה פעמים, תוכלו לעשות את זה שוב" אמרתי. מארי מרגרט ודייויד הנהנו. הם נראו מעודדים יותר. "טוב, אז עכשיו תספרו לי איך בדיוק יש לי אחות?" שאלתי.
השתלטות מטאורים
היא נעלמה רק אחרי כמה דקות שבהן בהתה בי בחוסר עניין, כאילו אני מעין בדיחה פרטית שלה. מהרגע שבו היא נעלמה נדמה היה כאילו מזג האוויר משתנה, כאילו קר יותר למטה ועכשיו נשארתי פה לבד עם שמלה דקה בלבד. התיישבתי בפינת התא, נותרת לקור לחדור אליי מן הרצפה ולקש לכסות אותי קלות.
The Swan Princess
"טוב, זה סיפור ארוך..." אמרה מארי מרגרט. "האמת שלא כל כך" דייויד הגיב, "כשרג'ינה קיבלה את הנרי לאימוץ היא החליטה להפסיק את הקללה כדי שהנרי לא יהיה היחיד שיגדל. אבל אז נפגשתי מחדש עם מארי מרגרט, התאהבנו בסופו של דבר ילדנו ילדה. קראנו לה אוולין על שם סבתא שלך. כשרג'ינה הבינה שהיא גרמה לנו לחזור להיות ביחד, היא החליטה למחוק את הזיכרונות של הנרי מכמה השנים שבהן הקללה נשברה ולהחזיר אותה. כשאת שברת את הקללה בפעם השנייה אני מניח שהיא מחקה לכולם את הזיכרון מהשנים האלו בכל זאת.
השתלטות מטאורים
ישבתי שם שעות, או לפחות כך הנחתי. "הם יבואו," לחשתי לעצמי, "הם חייבים לבוא..."
The Swan Princess
"או" אמרתי בשקט, לא בטוחה כל כך איך לעכל את הסיפור. "אז זכרתם מי אתם ולא חיפשתם אותי?" שאלתי. דייויד נאנח. "זה לא כזה פשוט, עדיין לא היה אפשר לצאת מסטוריברוק בלי לאבד את הזכרונות. ניסינו למצוא דרך לפתור את זה אבל...", "אז נכנסתי להריון ולא רצינו לסכן את התינוק" מארי מרגרט השלימה אותו.
"טוב" אמרתי, מתנערת מהמחשבות שלי, "אז שנצא לדרך?". "קודם כדאי לבדוק מי מהאנשים שכאן רוצה לעזור לנו..." מארי מרגרט אמרה.
השתלטות מטאורים
בשלב מסויים נרדמתי, הייתי מותשת משלושת הימים האחרונים ולא יכולתי להתנגד לשינה. התעוררתי אחרי שעות בודדות לקול צעדים מהיר.
The Swan Princess
הצלחנו לאסוף קבוצה לא רעה בכלל. רובי וסבתא שלה, בל, טינקרבל וכל שבעת הגמדים הסכימו לעזור לנו להציל את אווה. הבעיה היחידה הייתה שאין שום סיכוי שקבוצה גדולה כל כך לא תתגלה מרחוק ע"י רג'ינה. בסוף החלטנו שטנקרבל תשנה את הגודל שלה ותכנס דרך אחד החלונות לטירה כדי לבדוק איפה אווה וכמה שומרים מגנים על הטירה.
השתלטות מטאורים
אני נותרת דוממת כמה רגעים וממצמצת בכדי להיות מסוגלת לראות בחשכה. בהתחלה אני לא רואה דבר, אבל כטשר הצעדים מתחדשים אני מבחינה בתחילה בכפות רכות ואז בשאר גופו של הזאב שמביט בי, בוחן אותי כאילו כדי להחליט מה לעשות. נשימתי נעתקת ואני מכווצת את עצמי אל הקיר, אלא שאז גלימה אדומה מושלכת על הזאב וצורתו משתנה. בערך באותו הרגע אחת הנשים קאני זוכרת מהחבורה שהייתה ביער מתקרבת אל דלת התא ומשחקת במנעול. "אל תפחדי." היא לוחשת ומחייכת, "אני גראני ואני אביא אותך להורים שלך."
The Swan Princess
לפי מה שטינקרבל סיפרה לנו, לא היו לצינוק של הטירה מספיק שומרים כדי שגראני לא תוכל להתמודד איתם. לנו היה תפקיד אחר- להתעמת עם רג'ינה ולשמור אותה מרוכזת בנו מספיק זמן כדי שאווה תוכל לברוח. כשהגענו לשער לטירה מארי מרגרט אמרה לשומרים "תגידו לרג'ינה שאנחנו באנו לקחת את הילדה שלי בחזרה".
השתלטות מטאורים
אני מהנהנת לעברה, יודעת שאין לי הרבה ברירות עכשיו והעובדה שאני זוכרת אותה עובדת לטובתי, ככל הנראה היא באמת נאמנה להם ומכירה אותם טוב. אני צופה בה משחקת במנעול ופותחת אותו בעוד הנערה שלצידה - שהייתה הזאב לפני זמן מה - מתקרבת ומזרזת אותנו. גראני מהנהנת ואוחזת בי צמוד אלייה, חומקת בין הפינות בדרך החוצה.
The Swan Princess
חיכינו ליד השער בזמן ששומר רץ לספר לרג'ינה את החדשות. שהוא חזר הוא פתח לנו את השערים וליווה אותנו אל מגוריה של רג'ינה. העפתי מבט בכל שאר המסדרונות שהחלפנו על פניהם. הייתה לי תחושה שלא יהיה נבון לברוח, ושלשומר ניתנה הוראה להוביל אותנו לרג'ינה ורק לרג'ינה ושהוא ישתמש בכוח אם ננסה להתנגד.
השתלטות מטאורים
אני הולכת אחרי גראני והנערה שכבר הספקתי להבין שהיא נכדתה. הן מהירות, אבל אני עומדת בקצב ויודעת שאם לא אעשה את זה שלושתנו ניתפס וככל הנראה לא אצא מכאן בזמן הקרוב, דבר שאני לא חושקת בו כלל. אני ממהרת להדביק אותן ולעצור כשצריך. הכל קורה מהר כל כך, כאילו אם נעצור אפילו לרגע אחד יותר מדי דיננו יהיה מוות וודאי.
The Swan Princess
השומר הכניס אותנו לחדרה של רג'ינה ונעמד בשקט מאחורי הדלת. "כמה נחמד לכם, שאתם עוד יכולים להאמין שתצליחו להציל את הנערה הזאת גם כשאין לכם בכלל סיכוי" היא אמרה. "רג'ינה, אני נותנת לך הזדמנות אחרונה לתת לי את אווה, בלי מאבק, רק כי זה הדבר הנכון לעשות" אמרה מארי מרגרט. רג'ינה צחקה. "הדבר הנכון? עשיתי הכל נכון בזמן האחרון. עזרתי לכם בארץ לעולם לא, הבסתי את אחותי, כלאתי אותה בכלא וגרמתי לה להתאבד, אבל מה קיבלתי מזה? כלום!" רג'ינה צעקה.
השתלטות מטאורים
אחרי שאנחנו יוצאות לבסוף מהטירה הן לא עוצרות ואני לא מהססת ללכת בעקבותיהן במיוחד כשהן מזרזות אותי ומושכות אותי קדימה, לפניהן. "נעצור עוד מעט." גראני מנסה להרגיע ואני תוהה כמה זמן זה עוד מעט וכמה רחוקות ניהיה מהטירה, "נישאר שם עד שההורים שלך יבואו."
The Swan Princess
אוו אני ממש מצטערת הייתה לי בגרות בתנ"ך אז למדתי אליה אז לא יצא לי להיכנס לפורום...
----------------------------

"זה לא נכון. קיבלת אותנו. סלחנו לך על כל הדברים שעשית ואהבנו אותך. אנחנו עדיין אוהבים אותך. את חושבת שהדבר הטוב בחיים שלך זה רובין? מה איתנו? מה עם הנרי?" שאלתי אותה. "להנרי יהיה יותר טוב איתכם" היא ענתה, "אני כבר לא יכולה להשתנות".
השתלטות מטאורים
הם צריכים למצוא דרך יצירתית לצאת משם...
ואממ נגיד שהטירה שהם גרו בה לא נהרסה כל כך בקללה.
-----------
הנהנתי, מביטה בהן בדממה. לא אהבתי את היער מעולם, כל פעם שביליתי בו הייתי בשליחות כלשהי ומעולם לא חיבבתי אותו. הרעשים המועטים שבקעו ממנו נשמעו לי אכזריים בכל פעם שזכיתי לשמוע אותם והמראות לא היו חביבים יותר, אף על פי שלרוב היו רק עצים ושיחים מועטים, אבל תמיד עיכבו אותי בדרכי ותרמו למלקות או לנזיפות שקיבלתי. הרצתי בראשי את התמונות של החבורה כולה, של הוריי בין הדמויות השונות ותיארתי לעצמי שהמצב יהיה אחרת עכשיו. שקעתי בהרהורים עמוק כל כך עד כי לא שמעתי את צעדיהם כשהתקרבו. "מוכנות לראות את הבית שלכן?" שלגיה שאלה, פונה גם אליי וגם אל אמה.
The Swan Princess
או אוקיי
אין בעיה
--------------------

אחרי שרג'ינה סירבה להחזיר לנו את אווה היא הורתה לשומרים שלה לזרוק אותנו החוצה מהטירה. העמדנו פנים שאנחנו נלחמים ומנסים להשתחרר, אבל האמת היא שזה בדיוק מה שהיינו צריכים- אווה כבר הייתה הרחק מהטירה. כשיצאנו הלכנו כמה שעות אל קרחת היער שבה קבענו להיפגש וראינו אותה- את הנערה עם השיער השחור. אחותי.
עוד כמה שעות הליכה נוספות והגענו לארמון. נזכרתי בפעם האחרונה שהייתי בו, קצת אחרי שהקללה הראשונה נשברה. הרבה השתנה מאז.
הנהנתי כשמארי מרגרט שאלה אם אנחנו רוצות לראות אותו. גם אווה הנהנה. בחיוך מאושר מארי מרגרט ודייויד נכנסו בדלת.
השתלטות מטאורים
"נראה כאילו כמה חדרים נוספו." דיוויד הרהר אחרי שפתחנו כמה דלתות לא מוכרות, באחד מהם היה חדר שללא ספק היה חדרה של נסיכה ושניהם הביטו באמה, "כאילו... הארמון התאים את עצמו." הוא המשיך והוביל אותנו קדימה. ההשערות שלו אושרו כשנפתחה דלת נוספת אל חדר תינוקות שעוצב בדיוק כאילו הותאם אל התינוק ששלגיה נשאה, "כנראה..." היא פתחה את פיה, "שזה באמת הותאם אלינו."
הרהרתי בעצמי עוד פעם, אם אני באמת שייכת לכאן, הרי שיש לי חדר משל עצמי. תהיתי מה עליי לחשוב על זה או מה זה בעצם אומר ותמונות של המקומות השונים שבהם ישנתי עד עכשיו עלו במוחי. בהתחלה כן זכיתי למיטה, רק כשהייתי תינוקת ואחר כך המקום החביב עליי היה האסם, אליו לא יכל להגיע הגשם. תיארתי לעצמי שהפעם לא אשן על מיטת קש מאולתרת.
The Swan Princess
בזמן שכולם התקדמו לחדרים הבאים אני נשארתי להסתכל על החדר שלי. הוא היה מהמם, כמו הסוויטות שיש בבתי מלון, עם מיטה עם אפיריון וכל העסק. פתחתי את הארון הענק שהיה בחדר, הוא היה מלא בשמלות מפוארות בכל הצבעים. אני חייבת להודות שלא הייתי כל כך שמחה להיפגש שוב עם המחוכים האלה אחרי החוויה שלי כשחזרתי בזמן, אבל הן בהחלט היו מרשימות. קפצתי על המיטה וחייכתי.
השתלטות מטאורים
אני בכלל לא שמה לב לדרך עד שאנחנו מגיעים אל דלת חדשה, רחוקה מעט מהשאר. "אני חושב שזה בשבילך." אומר דיוויד ופותח עבורי את הדלת. אני מהססת לכמה רגעים, אבל נכנסת בסופו של דבר ועומדת בפתח בעודי בוחנת את החדר בהפתעה גמורה. הדבר הראשון שמושך את תשומת ליבי הוא המיטה הגדולה שניצבת במרכז ונראית עדינה כל כך עד כי נדמה לי שאם אשכב עלייה אשקע בתוכה. אני מעבירה את מבטי אל שאר החדר ומופתעת מכמות הספרים. תמיד אהבתי סיפורים, אבל ללא היכולת לקרוא לא אוכל לעשות איתם והרבה ואני ממהרת להסיט את מבטי. החדר מרופד בשטיח שעובר לכל אורכו ורוחבו ואני חולצת את נעליי במהירות. הן היו קטנות בין כה וכה ואני מרגישה משוחררת כשהן לא לוחצות על רגליי. אני ממשיכה לבחון את החדר וקופאת במקומי כשאני מבחינה בפרטים הקטנים - צעצועים. "אלו שלי?" אני לוחשת, לא באמת מחכה לתשובה, "מעולם לא היו לי כאלה..."
The Swan Princess
אני ממש מצטערת שהייתי משרשרת כזאת גרועה בזמן האחרון פשוט היה לי מבחן בהיסטוריה אז כמעט ולא נכנסתי לכאן...
----------------

אחרי כמה דקות של התגלגלות על המיטה הרכה החדשה שלי הסתקרנתי לראות מה קורה עם השאר. קמתי והלכתי לכיוון הכללי שראיתי שהם הלכו אליו. כשהגעתי לסוף המסדרון שבו היה החדר שלי המסדרון התפצל לארבעה מסדרונות שונים. "אוי לי" מילמלתי, לא בטוחה מה לעשות.
השתלטות מטאורים
ידעתי שהוא שמע אותי, אבל ככל הנראה העדיף לא להגיב ועל זה הייתי אסירת תודה לו. הנחתי שאנחנו אמורים לראות את שאר הטירה ולכן לא בזבזתי זמן בחדר. התקדמתי אל אחד המדפים והורדתי ממנו בובת ארנב, לוקחת אותה איתי להמשך. דיוויד חייך, אבל גם לזה לא יכולתי להתייחס, כי עכשיו הייתי פחות מסוקרנת כלפי החדר ובאמת שמתי לב לתמונות ולשטיחי הקיר שעברנו בדרכנו עד למטה ולגנים.
The Swan Princess
החלטתי להמר על אחד מהמסדרונות ונכנסתי לימני ביותר. הוא נראה בערך כמו המסדרון שנכנסתי אליו ממנו, מלא בתמונות ופסלים. פתאום שמעתי דיבורים מאחד החדרים. נאנחתי בהקלה, סוף סוף מצאתי את כולם.
השתלטות מטאורים
בסופו של דבר הגענו אל חדר גדול, אולם ממש ובמרכזו שולחן שכולם יכלו לשבת סביבו. "אני הולכת להסתובב בסדר?" שאלתי, יודעת שככל הנראה אקבל תשובה חיובית לשם שינוי. כולם נכנסו אל החדר שנראה כמו חדר ישיבות והיה ברור כי הוא עומד לשמש לאחת כזו ממש עכשיו ושלי אין מה לעשות שם. יצאתי מהחדר ואחד הגמדים התלווה אליי, "את יכולה לקרוא לי לירוי." הוא אמר בשקט, משתדל לחייך אליי כאילו בטוח שהוא עשוי להפחיד אותי. במקום להגיב פרצתי בצחוק ונראה שגרמתי לו מבוכה קלה. העברתי את הארנב לידי השנייה והושטתי לו את הראשונה, "אווה." אמרתי, מחייכת.
The Swan Princess
אני מכניסה את אלסה שהייתה בסוף העונה זה בסדר?
----------------

כמעט נכנסתי לחדר עד שראיתי שאני לא מכירה את מי שנמצאים בפנים. היה בו גבר גבוה ובחורה בלונדינית שלבשה שמלה כחולה. "חייבים לחכות!" אמר הגבר, "אני לא יכולה לחכות! אני חייבת להשיג את הנקמה שלי!" אמרה הבחורה.
השתלטות מטאורים
אוקיי. ^^
----------
אני הולכת בגנים ומגיעה אל מה שנראה כמו אגם, אבל קפוא. אני מביטה לשמיים, אין שום הוכחה לכך שמזג האוויר השתנה בפתאומיות והותיר אחריו אגמים קפואים, אבל מיד אחר כך השמיים מתקדרים. "אני חושב שאנחנו צריכים להיכנס," אמר לירוי, מביט בי במבט שכולו קורא לי להקשיב לו. "רק עוד רגע." אני לוחשת ומתקרבת לאגם, רוכנת על ידו וללא ספק לא מוכנה למה שעתיד לקרות. אני מבחינה במים מפשירים, רק לרגע ואז אני נופלת פנימה כאילו משהו מושך אותי והמים קופאים מעליי. אני אוחזת בבובה שבידיי ונמשכת למטה עד שאני עולה בגדה במקום אחר, רחוק ללא ספק.
The Swan Princess
"ששש, הצ'ארמינגס חזרו, הם יכולים לשמוע אותנו!" אמר הבחור. מכאן והלאה הם המשיכו לדבר בשקט. בסוף כששמעתי שהם מתקרבים לדלת רצתי בחזרה לתחילת המסדרון. טוב שהרצפה הייתה מכוסה בשטיח או שהם היו שומעים אותי.
כשהגעתי בחזרה להתפצלות המסדרונות נתקלתי בלירוי. "או, תודה לאל!" נאנחתי בהקלה. "קרה משהו נורא!" הוא צעק. נאנחתי עוד פעם, הפעם מתסכול. "מה קרה עכשיו?" שאלתי.
השתלטות מטאורים
אני מיד מבחינה בשמיים הקודרים מעליי, אבל לא יכולה להעתמק בהם. אני משתנקת ומשתעלת, פולטת מים מריאותיי ובשלב מסויים נשכבת על הדשא ומתנשמת בכבדות שוב ושוב. התהליך כולו אורך זמן רב ועד שאני מספיקה לוודא שאני בחיים אני שומעת קול פרסות. אני לא יודעת מעין הוא נובע, אבל אני יודעת שלהתחבא יהיה רעיון טוב ורק אחרי שאוודא מיהם הרוכבים אוכל להחליט מה לעשות, אלא שאני לא מספיקה. אני מתרוממת במהירות ומתחילה להתרחק, אבל אחד הסוסים משנה את כיוונו ורוכב לעברי, עוקף אותי ונעצר מולי, חוסם את דרכי. "הבגדים שלה," קולו של הרוכב אומר, לא אליי, אלא אם חלק מהרוכבים שאחריי. הם ממשיכים לנהל את השיחה ואילו אני בוחנת את הרוכב שמלפניי. מעולם לא חייתי בארמון, אבל בגדים כאלו היו בגדים טובים למדי ובמבט ראשון הייתי יכולה להישבע שהרוכב הוא נסיך, אלא שעל צווארו מונח קולר משרתים פשוט. המנהג לא שייך לממלכה הזו, בזה אני יכולה להישבע ואני מנחשת שהם עברו מסע ארוך בכדי להגיע הנה.
בזמן שאני מהרהרת בהכל ומגיע למסקנות אליהן הגעתי הרוכב הספיק לרדת מסוסו ולבחון אותי לעומק. כשאני מסתובבת אני מבחינה ברוכבים האחרים. כולם אבירים פרט לאחד, הוא נראה צעיר לעומתם, אבל גלימותיו והכתר שעל ראשו מבהירים לי היטב כי הוא שולט פה.
"אני רוצה לקחת אותה לאבי." הוא אומר ויורד מסוסו, מתקרב אל שפת האגם ומושך את הארנב החוצה. איכשהו הוא הגיע ביחד איתי. "שלך?" הוא שואל בנימוס מיותר ואני מבינה שהם חושבים שאני נסיכה, אפילו שאני לא מתנהגת כמו אחת. כנראה שהבגדים שרג'ינה הכריחה אותי ללבוש עזרו במשהו, פרט לעובדה שהם היו נקיים לעומת שלי. הם גדולים עליי בכמה מידות, אבל נדמה שכרגע הצילו את חיי. אני מהנהנת אל הנסיך והוא מחייך ומניף אותי אל הסוס שלו ועולה אחריי. "המסע לא ארוך." הוא מרגיע אותי, "אבל את לא נראית מכאן, איך הגעת? האי מנותק משאר הממלכות." הוא ממשיך ואני לא יודעת לענות, אני לא יודעת מה המרחק שלנו מהיער המכושף, אבל אני מניחה שברגע שאספר הכל בטירה הם יוכלו לשלוח מכתב בספינת הדואר הבאה שתצא.
The Swan Princess
"אווה, היא נפלה לאגם והוא קפא מעליה!" הוא אמר. "קפא? אבל אנחנו באמצע הקיץ!" שאלתי אותו.
כמה דקות לאחר מכן כל הקבוצה עמדה ליד האגם, הוא לא היה קפוא בכלל, אבל לא היה סימן לאווה. למרות זאת, לירוי לא שינה את גרסתו- האגם קפא, הוא היה בטוח בזה. חשבתי שזה היה זמן טוב לספר לכולם את מה שראיתי- את הגבר ואת הבחורה בשמלה הכחולה שרצתה נקמה. "נקמה? נקמה על מה?" שאל דייויד בבלבול. "אני חושב שיש לי מושג" אמר קול מאחורינו. הסתובבנו במהירות. מאחורינו עמד מר גולד, עם העור המנצנץ שיש לו כאן בארץ האגדות.
זאת גרסת ה "lo-fi" של התוכן שלנו. לצפייה בגרסה המלאה הכוללת עיצוב טקסט, תמונות והתוכן המלא, אנא לחץ כאן.
Invision Power Board © 2001-2020 Invision Power Services, Inc.